International School of Traditional Aikido - בית ספר בינלאומי לאייקידו מסורתי.
בקצרה, הארגון מאפשר לבתי ספר לאייקידו (דוג'ו) להתנהל בצורה מסורתית, וללא ההשפעות הספורטיביות, מסחריות ואדמיניסטרטיביות שקיימות בעולם האייקידו.
המסורת קובעת - דוג'ו אחד עם סמכות אחת
אמנות מסורתית מבוססת על תרגול קוהרנטי לאורך זמן רב. אומנויות מסורתיות כאלו, כגון קליגרפיה, חישול חרבות ואייקידו מועברות בין אדם לאדם, ממורה לתלמיד. לימוד מסוג זה דורש מהתלמיד לפתח את ה"אומן" שבו, ועם הזמן מכשיר תלמידים הפועלים וחושבים בצורה עצמאית, מתוך חופש ואוטונומיה.
האייקידו היא אומנות מסורתית, והאחראי על הלימוד וההתפחות הוא המורה - סנסאי.
אייקידו היא אומנות, וככזו המורה מטמיעה אותה בדרכו הייחודית על פי גופו ורוחו. המורה הוא למעשה אומן החוקר את האומנות תוך ניסוי וטעייה, וחייב להיות נאמן כל הזמן לצורת המחקר האישית שלו כלומר בקוהרנטיות לא מתפשרת.
כמו כל אדם, למורה יש גוף ורוח ייחודיים לו. בהתאמה, התרגול האישי של המורה מותאם לגילו, לנסניונו, למבנה הגוף שלו, ולמחקר האישי שלו. בדרך זו אנו מגלים שהטכניקה היא כלי, שפה ללימד, ובעיקר אמצעי ולא מטרה.
המורה מלמד את האומנות שלו ובוחן אותה מול מבחן המציאות (האם היא אפקטיבית, האם היא קוהרנטית ליסודות האייקידו) דרך התרגול עם תלמידיו הישירים (אוצ'י דצ'י) ולפי דרכו האישית שרק המורה אחראי לה.
המורה ככל אומן אחר נותן את הדין לעצמו, בונה ומתקן את עצמו, ובהתאמה הוא האחראי היחיד על הדרגות וההתפחות של תלמידיו. איכותו כאומן נמדדת אך ורק על פי האיכות של תלמידיו.
על כל תלמיד לבחור את המורה שלו בקפידה שכן לימוד מסורתי אינו ערובה לאיכויות המורה ולהיפך.
הדרך שבה מתנהלים הדוג'ו-ים החברים בISTA היא אינה מושלמת כאמור שכן היין אינו יכול להתקיים ללא היינג, אך עבורנו זוהי דרך נבונה המציעה יתרונות רבים למורים ולתלמידי האייקידו.
תובנות נוספות
כאשר אנו מקבלים את העקרונות של הלימוד המסורתי כפי שמיושמים בISTA, עולות מספר תובנות:
מבחני דרגות אינם עומדים בקנה אחד עם הקוהרנטיות של הלימוד מכיוון שמבחן כזה בא לבחון דבר הידוע מראש. הבחינה האמתית היא בכל שיעור, בכל אינטראקציה בין מורה לתלמיד, ובודקת את מחויבות התלמיד להצלחת הדוג'ו ולהמשכה העקבי של דרכו של המורה, ולא בטקס קצר של 20 דקות אחרי אימון. ניתן למצוא הקבלה בין מבחני הדרגות לבין נסיון לדרבן צרכנים להמשיך ו"לקנות" על ידי חיזוק האגו שלהם. על פי המסורת, התלמידים נבחנים כל הזמן לפי מיומנויות טכניות כמובן, אבל בעיקר על פי ההשפעה החיובית שלהם על הדוג'ו.
הלימוד המסורתי נמנע משיעורים שונים לתלמידים בעלי רמות שונות. פתגם סיני טוען שדמיון מוביל למוות ושוני מוביל לחיים. השוני בין תלמידים הוא הדלק העיקרי ללמידה ויצירתיות, ובנוסף - מה טוב יותר מתלמיד ביומו הראשון כדי לבדוק את הקוהרנטיות והאמת שבאייקידו כאומנות לחימה?
הלימוד המסורתי נמנע מערבוב של אייקידו עם אומנויות לחימה אחרות שכוללות היסטוריה ותרבות משלהן, ושאינן מבוססות על עקרונות דומים לאייקידו. באייקידו אימון עם חרב מעץ (בוקן) נקרא אייקי-קן, והוא שונה מתרגול אומנויות לחימה אחרות מבוססות חרב. לכל אמנות לחימה הטכניקות שלה, היסודות שלה והיציבה המיוחדת שלה במרחב וערבוב של כמה אומנויות כאלו באותו הזמן מקשה על התלמידים להטמיע את עקרונות האייקידו. יש לזכור שתרגול עם בוקן באייקידו אינו מיועד להפוך את התלמידים ל"סמוראים מודרניים" , אלא מהווה כלי נוסף להטמעת עקרונות האייקידו כגון יציבה (שיזה), קבלה של התנועה (קי-נו-נגרה) וכו'. עם זאת, אין כאן כוונה לבקר אף אומנות לחימה - לכל אומנות לחימה יתרונות משלה, אך יש להבין שכל דרך קוהרנטית היא בהכרח שונה מחברתה.
